ללכת מחדש

”מרחוק שמעתי את קול הסירנה של האמבולנס. האם הוא מגיע בשבילי? תהיתי לעצמי. באותם רגעים, כששכבתי שם על הכביש, מנסה להבין לאיזו מציאות נקלעתי, הכתה בי הבנה מאד ברורה. אולי הדבר היחידי שהיה וודאי: הבנתי שהחיים שלי מעתה יתחלקו לשניים, למה שהיה לפני הרגע ההוא, ולמה שיהיה אחריו”.

ספרה של גילה עטרי חרס הוא עדות אישית ומרגשת, שבה היא מתארת את תאונת הדרכים הקשה שעברה, ואת תקופת האשפוז שלאחריה.

בעקבות התאונה נאלצה להתמודד עם כאבים פיזיים ורגשיים ולעבור תהליך שיקום מאתגר בבית חולים שיקומי במשך ארבעה חודשים.

הספר נוגע באופן ההתמודדות עם משבר, בכוחם של קשרים אנושיים, ברגעים קטנים של נחמה ובמאבק בלתי מתפשר לחזור לחיים. הוא נושא מסר עמוק אודות הכוח האנושי להתגבר על קשיים ועל חשיבותה של מערכת תמיכה חזקה ומשמעותית.

הסיפור כתוב בגוף ראשון ומעביר בצורה אותנטית את התחושות והמחשבות על רקע האירועים המורכבים, באופן שמעורר הזדהות ומחשבה בקרב הקוראים.

המפגשים עם הצוות הרפואי ובני המשפחה מעניקים לסיפור ממד אנושי ונוגע ללב.

גילה עטרי חרס היא מורה לחינוך מיוחד, בעלת תואר שני בחינוך ומחקר. פרשה לגמלאות בעקבות הפציעה הקשה ברגלה, לאחר 36 שנות עבודה במערכת החינוך מתוך שליחות ואידאל.

נשואה ואם לבן ובת בוגרים, מתגוררת ברמת גן.

זהו ספרה הראשון.

הספר מבוסס על אירועי הפציעה, אך כולל גם נדבכים בדויים, והקשרים בין הדמויות למציאות הם מקריים לחלוטין.