הסוף… לא סופי

הוֹלֵךְ לִי לְדַרְכִּי לוֹקֵחַ אֶת בֵּיתִי

מַקְשִׁיב לְקוֹל לִבִּי הוֹלֵךְ לִי לְדַרְכִּי.

הסוף… לא סופי הוא מעין ספר המשך לספר שיריי הקודם: 2:20 אחרי חצות.

שיריי תמיד נכתבים בשעה זו, שירי אהבה, כמיהה לשלום ולשלווה וגעגועים להוריי עד בלי די.

יוסי הלפמן, אב לארבעה וסב לשלושה, גדל בצל טרגדיה. בהיותו בן שלוש, נרצחו הוריו בידי מחבלים שפשטו על ביתם במושב כפר הס.

למרות הקשיים הרבים, בחר בחיים ולא הרים ידיים: "נקמתי המתוקה בגורל שכל כך התאכזר אליי, היא לעשות את הטוב ביותר שאני מסוגל לו," הוא אומר. וכך היה לצנחן, בלש וחוקר פרטי. האובדן לא חדל להכאיב לרגע, אבל הכאב הוסתר היטב. "הפצע לא מפסיק לדמם אלא מתעצם עם השנים. הזמן אינו מרפא ואינו מקהה את הכאב. ומאז אני כותב…"