אוריקי מספרת על חברים

מִיצִי הַחֲתַלְתּוּל הָיָה עָצוּב.

לֹא הָיָה לוֹ עִם מִי לְשַׂחֵק.

הוּא טִיֵּל לְבַדּוֹ בֶּחָצֵר.

טִיֵּל כָּאן, טִיֵּל שָׁם, וְלֹא מָצָא חָבֵר אוֹ חֲבֵרָה.

בדרך של תקשורת אוהדת, מזמינה, משתפת נְפַתֵּחַ יכולת להתיידד עם הלא מוכר/מוכרת, לקבל אותו/אותה באופן טבעי ומובן מאליו ולהכיר במציאות שבה, למרות השונות, לכולנו יש צרכים משותפים:

כולנו זקוקים לסביבה תומכת, חום, חיבוק וכבוד – גם אם אנחנו נראים/נראות אחרת  חושבים/חושבות ומאמינים/מאמינות בדברים אחרים. תקשורת קשובה מקרבת, ובו בזמן מטשטשת את ההבדלים והופכת אותם ללא רלוונטים, יוצרת חברה מגוונת, טובה ומבטיחה יותר.