על קו התפר

לחיות בכפר יהודי, זה עניין אחד – די מיוחד.
לחיות בכפר ערבי, זה עניין אחר – לפעמים נחמד.
אבל כשחיים בכפר דרוזי, זוכים
לטעום מהעפר וגם מהפרחים.
לנשום, לאכול ולגור על קו התפר.
לאהוב, לכאוב ולחייך על קו התפר.
ליצור או להתבטל על קו התפר.
ולהיות או לא להיות, על קו התפר.
ניואנסים שנופלים
בין צלילים דומים – לא דומים.
דקויות חדות שנמצאות
רק בשתי שפות
אחיות – לא אחיות.
להבין את מה שאומרים בעברית טוב-טוב.
ולשמוע את מה שלא אומרים בערבית טוב-טוב.
כך חייתי כל חיי.
וכך
אני אוהבת כל כך
לחיות.

לא יארא ולא יערה.
יארה, נערה מכפר נשכח בהרי הכרמל, שכותבת בשעות הערב שירה, ובבוקר שורות–קוד בחברת הייטק.
חייה שופעים חוויות שהיא מגדירה כחוויות "על קו התפר", חלקן מופיעות בספר ורובן לא, מתכווצות לכדי שיר. בתואר הראשון למדה ספרות ומתמטיקה, מוזיקה, אומנות, מדע, ולשחק עם ילדים קטנים (או כמו שמבוגרים אוהבים לקרוא לזה – חינוך), אלה תחומי התעסוקה שלה גם בשעות הפנאי.
זה ספרה הראשון.