זה מה שנשאר

מְחַבֵּר:

65 49

אסופת שירים חדשה של שולמית הלחמי “זה מה שנשאר” בהוצאת “אופיר ביכורים” ספוגים בערגה. שירים של אישה בשלבים שונים של מחזור החיים, המביעים מנעד של רגשות שקל להזדהות אתם : כאב, אהבה, תשוקה והשלמה. שירים קצרים שמכילים רגש רב. שולמית הלחמי כותבת שירה רבת עוצמה, אישית ומקורית מאוד, שאבני הבניין שלה פשוטות ובסיסיות להפליא. שירתה מכונסת לתוך תבנית רגשית צרה, ברורה ונוקשה שנובעת ככל הנראה מנסיבות חייה המיוחדות. “ריקנות ממלאה את לבי, ואשרי חצוי , אלוהי” (ע”מ 11) “קרוב ורחוק אתה כאחד, ליבי לא ישקוט לא ינוח לעד” (ע”מ 18) “יש לעיתים ומתגשם חלום, אנא קרב אלי בלט, עד הלום…”(ע”מ 39 ) “יפה ופראית, מלאת עצמה וגם עצב, עורגת כל ימיה אל הדרור מסביב” ( ע”מ 42 ). שיריה של הלחמי הם בעצם מין מזמורי תהילים פרטיים שבהם המשוררת מתנועעת בין שני קטבים שהקשר ביניהם בלתי פתור, קוטב האפלה וקוטב האור: מצד אחד מצוקת הגוף והנפש הקשה שהיא לכודה בה, שעיקרה שלילה עצמית וחוסר אונים, ומצד שני תפילה נואשת להחלץ מכלא הבדידות והעצבות הנוראה הזאת, להיגאל ולהיוושע ממנו, לצאת ממנו לחופשי על כנפי האהבה והאמונה, וברור מתוך השירים שחלום הישועה מסתיים שוב ושוב בתבוסה מרה שמסתתר בה ניצחון אחד בלבד, קטן ודחוק ואף על פי כן הרה משמעות: נצחונו של השיר, שהצליח להיכתב. כמו גם, באמצעות תבניות לשוניות פשוטות ובסיסיות, מתארת הלחמי את הדרמה השניה, הנפשית/ הרוחנית. ומשתמשת בציטוטי יסוד מהחומש, מתהילים ומהתפילה שמשובצים בחלק משיריה, כמו “הו מי יתתני אל”, “אל, רפא נא לה”, “השמים מספרים כבוד אל”. הלחמי מפיחה בהם רוח חיים – כלומר ממצאת את המשמעות האפלה והקטלנית הטמונה בהם, בלי לוותר על עוצמתה של התפילה.

שלומית הלחמי המחברת שולמית הלחמי אלמנה ללא ילדים. בעלת תעודת הוראה לחטיבות ביניים וחינוך מיוחד ותואר ראשון בפסיכולוגיה. עסקה שנים רבות בנוער בעייתי במסגרות שונות בחינוך המשלים הבלתי פורמלי. כיום משמשת כמראיינת בכירה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ובמקביל מתנדבת בארגון “יד שרה”.

קטגוריה: